רש"ש על מנחות צב:

גמרא דאי מקרא ה"א זש"צ כי קושיין אמתניתין כו'. כצ"ל:

שם איכא למיפרך מה לשלמים כו'. עי' בתוס'. ולי קשה דהא דרשינן לעיל (פג ב) כשב לרבות את הפסח לאליה כשה"א אם כו' להביא כו' לכ"מ שלמים שיטענו סמיכה כו' ומדוע לא נדרוש ג"כ להביא פסח לכ"מ שלמים שיטעון סמיכה כו':

רש"י ד"ה והאמר סמיכה בבעלים. היינו זקנים ואינן כהנים. כצ"ל:

רש"י ד"ה והכי קא"ל. ואי שמיע לך כו'. באהרן הוא דשמיע לך דלא בעי כו'. כצ"ל:

בא"ד ולהכי קמתרץ כו' דה"ק ליה ר"ש כו'. כצ"ל:

בסה"ד והוא מהדר ליה מהחי. כצ"ל:

רש"י ד"ה דאי מקרא. מן החי כו'. לכאורה הלל"פ דקרא היינו על ראש השעיר דכתיב בשעיר נשיא דמיניה מרבינן סמיכה בשעירי ע"ז לר"ש:

רש"י ד"ה לא ידעינן. אי זש"ז [זש"צ] הל"ל נמי אי דשעיר הנעשה בפנים דכ"מ ג"כ מהא דקאמר קמ"ל דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירות מצוה ידועה. דלשון זה קאמר לעיל לאפוקי שעיר הפנימי: