רש"ש על מנחות פה.

גמרא אלמלא סמוכות לירושלים כו'. ממשמעות דברי התוס' בד"ה אין מביאין נ"ל דגירסתם היה אילמלי ביו"ד בסוף עי' תוס' מגילה (כא) ד"ה אלמלא. ובלא מלת שהן וכפי הגי' שלפנינו. ודלא כגי' רש"י ופירושו. והב"ח ל"ד בהוסיפו מלת שהן בגמרא. דאינו עולה לפי' התוס':

תד"ה אין. אע"ג דזורעה קודם לפסח כו' היינו משום עומר. קשה דהא מסיים ע"ז והיא עושה סלת מרובה. וסלת אינה אלא מן החטים כדפרש"י בויקרא (ב א). ובשעורים נקרא גרש כמשמעות פרש"י בר"פ היה מביא. ואולי דלשון תורה לחוד ול"ח לחוד: