רש"ש על מעילה ט.

גמרא קתני מיהת מיצה דמן. ק"ל הא מיצוי בחטאת הוה חצי מתיר דהזאה ודאי מעכבא ודוחק לומר דאתיא כר"מ במנחות (טז). ועוד לרשב"ל בזבחים (מא ב) דאף לר"מ א"מ בחצי מתיר מא"ל. וצ"ל דבכלל מיצוי דחטאת הוי נמי הזאתה:

במשנה פרים הנשרפים כו' ומועלין בהן בבה"ד עד שיתיך הבשר. ק"ל מדוע לא קתני דבאימוריהן מועלין עד שיצאו לבה"ד ונלע"ד דלפי דמצות הרמת והוצאת הדשן לא כתיבי אלא גבי עולה. לא ילפינן מינה אלא הנעשין על מזבח החיצון דומיא דידה. ע"ד שאר"ש בפ' ב"ש בזבחים (מג) במשנה כל שאינו על מזה"ח כשלמים א"ח עליהן משום פיגול. וכעין תירוץ התוס' לקמן (י ב) ד"ה הכל מודים. [ודע דמשמע דחייבין עליהן משום פיגול כו' קאי ג"כ על הבשר שהרי ומועלין בהן כו' לא קאי אלא עלייהו לחוד ועמש"כ בזבחים (לה) וצ"ע] :

רש"י ד"ה קרמו בתנור. כמו שחיטה דקק"ד. הן גם קק"ל הוכשרו בשחיטתן ליפסל בטבו"י. ומחו"כ. וכה"ג דקדקו התוס' אחריו שם (נג ב). ואפשר משום דאינהו הוו ג"כ קק"ד נקיט להו:

רש"י ד"ה ואין בהן מעילה. וכבר נעשית מצותן. לכאורה בכדי נקיט לה. ולקמן בלחה"פ לא כתב רק טעם דשעת היתר לכהנים. והרע"ב הוסיף מדילי' גם שם טעם דנעשית מצותו:

רש"י ד"ה הנהנה מאפר תפוח. היה צובר אה"א לצד א' של מזבח. שם איתא תפוח היה באמצע המזבח:

שם ועושהו עגול כו'. כצ"ל: