רש"ש על מעילה ו.

גמרא ת"ש רש"א כו' כיצד לן לפני זריקה כו'. נראה פירושו לן הבשר כו' לאחר זריקה דהיינו שזרק כתיקונו בעוד יום. אבל בלן הדם בדלא היה שהות למזרקיה לכ"ע מועלין. ובהי' שהות אתאן לפלוגתא דהיתר זריקה או היתר אכילה. ולפ"ז ל"פ ר"ש אסתמא דברייתא דלעיל (ד' ד ע"ב). וכ"נ שפי' התוס' כאן ורש"י במנחות (קא ב). ופירושו כאן תמוה:

רש"י ד"ה לאחר זריקה א"מ בו. והכא ליכא למידק כו' דהא ס"ל לר"ש כו'. מוכח מדבריו דאפי' בפיגול אמרי' לר"ש כה"ע לזרוק כזרוק דמו וכן הבינוהו הבה"ז והצ"ק. ותימה לקרותו עומד לזרוק כיון דאסור לזרקו. וגדולה מזו אמרינן במנחות (קא ב) אלא הני מנחות מצוה לפדותן ע"ש:

[רש"י ד"ה כל לאפוקי כו'] . והיינו דאמרינן במס' מנחות הוא (בד' מז ב) הא איתותב ר"ג כו'. תימה דהלא למ"ד היתר אכילה שנינו אתיא דוקא כר"ג. וע"ש בתד"ה ולאו איתותב: ודע דאגב עיוני ראיתי דבר מתמיה בכ"מ בפ"ג מהלכות מעילה ה"א שכ' דסוגיא דפי"ב דמנחות כריו"ח רהטא. ותימה דנהפוך הוא דהתם אזלא דוקא כמ"ד דהיתר זריקה שנינו ע"ש (קב). ואח"ז מצאתי לשעה"מ בפ"ד מהלכות גירושין שעמד עליו בזה. וכן יתר דבריו שם תמוהים וכבר השיגם הבה"ז:

תד"ה ת"ש רש"א. ל"מ ליישב מתניתין אם לא כדר"ג. כצ"ל: