רש"ש על מעילה ה:

רש"י ד"ה אלא לעולם דמעילה. כדאמרן הכא ופסולים דתני גבי כו'. כצ"ל:

בסה"ד א"נ שאותו הדם דינו לישפך לאמה כדין שיריים. נראה דר"ל כדין שיריים שבצואר בהמה דאמרינן בזבחים (לד ב) דלכ"ע נשפכין לאמה. אבל מה שסיים דאי כו' טעונין יסוד אינו מכוון דהכי הל"ל דאי כו' ה"ל לכהן כשר לחזור ולקבל ולזרוק ויתכשר הזבח:

רש"י ד"ה ה"ג. היינו כשחישב פסול בקבלה כו'. ר"ל ושיריים אינם נעשים אלא בזריקה כמש"כ התוס' כאן ובזבחים (לד ב) רש"י ותוס' וזה דלא כהגהת הב"ח:

רש"י ד"ה ה"ק אין לך. כגון כו' ונותר. כדי נסבי' דאפי' אם אינו עושה שיריים מ"מ אין תקנה לדם הנשאר דהרי גם הוא נפסל בלינה עי' ר"פ דלקמן: