רש"ש על מעילה יב.

רש"י ד"ה אימא אידי ואידי. דהאי דכתיב ודשנו אה"מ כו'. תמוה דהאי במזבח החיצון כתיב כמבואר בפרשה:

תוס' (ברה"ע) . דהי' קביעות מקום לדשן מנורה כו'. כצ"ל:

בא"ד דאכתי לא יצא לבה"ד שמח"ל. הלשון תמוה דמשמע שסופו לצאת לבה"ד והלא היא נשארה שם לעולם. ולבה"ד אין מוציאין אלא האפר שבתפוח:

תד"ה מנורה. בג"ש דשן דשן כו'. תימה דלא מצינו בקרא דשן אצל המנורה. ואולי כיון דכתיב בה בהטיבו הוה כמו דכתיב בה דשן וכדאמרינן בעלמא ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה כו'. אבל קשה כיון דדשן דהכא אינו מופנה דילמא ילפינן מדשן דכתיב גבי הוצאת הדשן דהוא מחוץ למחנה. וי"ל עפ"י הא דאמרי' ביבמות (נד ב) איידי דכולי' קרא לדרשה כו' ע"ש:

תד"ה וכי. ר"ח הדר בי' כו' דודאי כו' אלא מדרבנן בקדשים שמתו. כצ"ל ומלת כמו למחוק:

בא"ד (ע"ב). לא כמו שאתה סובר מתוך קושייתי כו'. כצ"ל:

בא"ד מיהו הייתי מקשה כך כו'. כצ"ל:

בא"ד דה"ה גבי קדשים שמתו שתהי' בהם מעילה. כצ"ל: