רש"ש על מעילה יא:

רש"י ד"ה אלא לר"ד. ביוה"כ אחר מא"ל. כאן צ"ל סה"ד:

רש"י ד"ה וכתיב התם ושמו. הני הוא דמועלין בהן. ל"ד דעגלה ערופה לא שמענו דיש בה מעילה ועי' לקמן (יג) תד"ה אתיא:

רש"י ד"ה א"ד לימא כו'. דאי רבנן כו' היאך יכול לקלטן. כצ"ל:

תד"ה מה. לא חשיב האי דיוקא דלישנא קמא לראב"צ ויש גורסין איכא דאמרי כו'. כצ"ל:

במשנה המקדיש דישון בתחלה כו'. פירושי המפרשים בזה דחוקים מאד. ולעד"נ דר"ל דקדושה שהיה בהן קודם כבר אזלא לה כדקתני רישא. אבל אם הקדישו אדם עתה מחדש (וזהו שכוון במלת בתחלה) מועלין בו. ועי' בפי' הרע"ב דלכאורה כוונתו נעלמה. ואולי יכוון דדוקא אם הקדיש דמיו בעוד היותו בפנים ר"ל בהיכל דאז לא היה ראוי לשערו ולשומו משום דכ"א אסור ליכנס שמה שלל"צ עבודה והוא באזהרת אל יבוא דר"פ אחרי. ותיכף כשהוציאוהו לעזרה דאז הי' ראוי לשומו נהנה ממנו מעל. משא"כ אם היה שהות לשומו קודם שנהנה ממנו. או שהקדישו לאחר שהוציאוהו לעזרה דהיה שהות לשומו קודם שהקדישו לא מעל. ובזה ינצל מכל גמגומי התוי"ט עליו:

תד"ה המקדיש. דהא ודאי דכל דבר יכול כו'. כצ"ל: