רש"ש על מגילה ג.

גמרא אין מיהוי הוה ולא הוה ידעי הי כו'. עי' ט"א שהקשה דה"ל לידע מהלוחות ולי יותר קשה דהא ע"כ ולא ידעי פירושו דמעולם ל"י דאם נפרש דבזמן הצופים ל"י אבל מקודם ידעו א"כ היינו הא דמסיק שכחום כו' וא"כ ק"ט היאך אפשר דל"י מעולם לייתי ספר ויחזו ועוד הרי מ"ר היה עמהם אשר ע"כ נל"פ תיבת ידעי לשון קביעות מקום כמו ידעת השחר מקומו (איוב ל״ח:י״ב) ואת הנערים יודעתי (שמואל א כ״א:ג׳) עי' באוה"ש ור"ל שלא נקבעו מעולם הי באמצע כו' אלא פעם נכתבו באמצע פעם בסוף ואתו צופים ותקנו כו' לכן פריך שפיר ס"ס אה"מ כו' ודע דבשבת הגי' גם הכא שאין נביא רשאי כמו לעיל:

שם עמד כו' על רגליו ואמר כו' גלוי כו'. כה"ג בב"מ (נט ב):

שם ויקראו בספר בתורת האלהים כו'. כצ"ל וכן בסמוך ובפרש"י:

שם ויבינו במקרא כו' וא"ל אלו המסורת. נראה דר"ל שהתבוננו לתת טעם על חסירות ויתירות שע"פ המסורה על מה הם רומזים או דר"ל היכא דהמסורת חילוף הקריאה התבוננו לקרות כפי הקריאה:

שם מ"ש דאדאורייתא דלא אזדעזע כו'. כצ"ל:

שם וראיתי אני דניאל כו'. עח"א טעם סמיכת זה המאמר לכאן ולנ"פ דבא להסמיך מאמרי ר"י ואיתימא רחב"א אהדדי:

שם שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מ"מ. זכורני שראיתי בתשו' ב"א שנתקשה מאי ביטול תורה שייך בזה הכי קריאת המגילה איננה ת"ת ולע"ד מיושב ע"פ המבואר בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ג בד"א כו' ע"ש גם י"ל כגון הרב שלומד עם תלמידים והמה כבר שמעו מ"מ והרב עדיין לא שמע שיבטל הרב וילך לשמוע מ"מ אף שע"י זה יתבטלו התלמידים:

שם ויהי בהיות יהושע כו' וישתחו לאפיו. קרא לאו הכי כתיב ועתד"ה וילן:

רש"י ד"ה בנס וד"ה מיהווה הוו. הד"א ובזה לא נצטרך לההג"ה שבגליון:

רש"י ד"ה ויקראו. בס' עזרא כתיב. עגה"ש סוכה (יב):

תד"ה חיישינן. דאל"כ אדם שא"ל בלילה כו' עד דנחזי ליה בבואה כו'. בסנהדרין כתבו דאין בבואה נכרת בלילה מדלא משני הכא הכי:

בא"ד ולא אשכחן כו'. אלא כו'. גם ביבמות (קכב) גבי אחד שעמד בראש ההר נמי פריך הכי ובגיטין כ' לתרווייהו: