רש"ש על מגילה ל.

גמרא רב אמר מקדימין דא"כ (כצ"ל) בצרי להו י"ש. עט"א שהקשה דלרבנן דס"ל שואלין ל"י קודם וילפי מהא דמשה עומד בפ"ר כו' א"כ ה"ל ל"א יום עם יום המעשה ולמה סגי לקרות פ"ש בר"ח דלא הוי רק ל"י עם יוהמ"ע ותירץ דיוהמ"ע של ר"ח ניסן כיון דלילה א"ר לה הוה נמי בכלל החשבון ותימה דסוף סוף כיון דילפי מהא דמשה ושם גם מקצת יוהמ"ע א"ר עד בה"ע כמש"כ בעצמו ואפ"ה הוה ל"י זולתו:

שם א"ש בה. ופרש"י האי בתוכה כו' תוך שבת עצמו וכן בנגעים פ"א מ"ד בסופה תני ח"ל בתוך השבת והכוונה דוקא ביום שבת עצמו ע"ש:

שם כיון דאיכא מוקפין כו'. עט"א ועי' בהגר"א ז"ל סי' תרפ"ח סקי"ח ובמש"כ בס"ד בס' עליית אליהו בסוף המכתבים ויש שם השמטת הדפוס וכצ"ל וכפי סוגיית הגמרא בריש מכילתין וברפ"ב בפי' נזכרים דהיינו קריאת כו':

שם איתמר נמי ארחב"א כו' פורים שח"ל בשבת מקדים כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אבל בזמן כו'. בצרי להו יומי לשולחנות. כצ"ל:

רש"י ד"ה שניה להפסקה. עי' מהרש"א בכוונת דבריו אך לפ"ד סיומו ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים לא א"ש: