רש"ש על מגילה יז.

גמרא אלא ש"מ י"ד שנין דהוה בב"ע לא חשיב להו. רש"י מחק ג"ת אחרונים ונראה דלפ"ז צ"ל אלא ש"מ י"ד שנין הוה בב"ע וכ"מ מלשון רש"י דכן היה הגי' לפניו מדנקט ולא חשיב בו':

רש"י ד"ה למה נמנו (בו') [כו'] . ומהן אנו למדין ששמש כו'. כצ"ל:

במשנה אבל קורין אותה ללועזות בלעז. הר"ן כ' בשם הרמב"ן דדוקא בא"י לה"ק ע"ש ונ"ל ראיה לדבריו מדל"ק ללועזים משמע דר"ל לנשים לועזות דהן מסתמא א"י לה"ק כדלקמן (יח) מידי דהוה אנשים וע"ה ומיושב ג"כ דקדוק הט"א מדוע ל"ת אבל הלועז קורא לועזית דכיון דבנשים איירי והן בסתמא א"י לקרות מתוך הספר אפי' בלשון לעז ועי"ל דקמ"ל דאע"פ שא"י לקרות בעצמן וה"א דמקרי א"ר לבילה דקריאה וא"י בשמיעה דכה"ג הביא הש"א בתשו' ו' בשם הג"א דריש חולין ובשם הש"ל קמ"ל דאפ"ה יוצאין ולפ"ז נדחה ראייתו:

שם היה כותבה. עי' בתור"ע אות ט"ו וכ"ד תמצאם בר"ן ומה חידש לנו בשם הפר"ח:

גמרא מה עשיה למפרע לא. עט"א ול"נ דר"ל דמה עשיה דעלמא יש לה סדר כגון עשיית בנין מתחילה חוצבין האבן מן ההר ואח"כ מסתתו ואח"כ נותנו על הנדבך (עי' סוף ב"מ) ולמפרע א"א אף זכירה כו':