רש"ש על מגילה יד.

גמרא מן הרמתים צופים וא"ר אבהו אחד ממאתים כו'. כ"ה בע"י:

שם ואין צור כאלהינו. כצ"ל בו':

רש"י ד"ה חוץ ממקרא מגילה. וא"ת נ"ח כו'. לכאורה הא מצינו בב"ק (פב) עמדו נביאים שביניהם ותקנו שיהו קורין בשבת כו' שלמה תקן עירובין ונט"י (שבת יד ב) וכמה תקנות תקנו לנו אנשי כנה"ג ובהם היו חגי זו"מ ובסוכה (מד) ערבה יסוד נביאים ולעד"נ דכלפי שאמרו אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר ור"ל ע"פ נבואה אבל לתקן ולגזור לא גרע נביא משארי חכמים לכן קאמר מקרא מגילה מפני שנאמרה ברוה"ק (ע"ל ז) שהיא מעין נבואה אבל אין זה ע"פ נבואה ממש רק ע"י התעוררת רוח קדושה נתנו לבם לדרוש הק"ו מה מעבדות לחירות כו' וכן לקמן (יט ב) קרי לה חידוש סופרים אולם ק"ל הא דפ"ד דידים מ"ג ובבל מעשה נביאים ופי' הר"ש וע"פ נבואה עשו ומה שסיים הוראת שעה לכאורה אינו מובן דהא מוכח שם דגם באותו הזמן היה נהוג המעשר. ואולי כוונתו ליישב קושייתי דהא אין נביא רשאי כו' לכן פי' דהור"ש הוה עי' יבמות (צ ב) וברמב"ם פ"ט מהל' יסה"ת ואח"כ תקנו חכמים מדעתם להיות נהוג לעולם ועמש"כ בשבועות (טז) בס"ד:

רש"י ד"ה נבואה שהוצרכה. ויבא איש אלהים אל עלי. כצ"ל בלא ה':

בסה"ד שנים ל"י. עמש"כ בויק"ר פ"ו אות ב' במ"ק:

תד"ה דכתיב. כה"פ שכולה נבואה. כצ"ל:

בא"ד והמן. עי' לקמן (טו ב) בדרשה דשבעים בלחם נשכרו ובפרש"י: