רש"ש על קידושין ט.

גמרא ואב"א התם נמי כתיב ואקח כו'. נ"ל דהלשון הפוך ושיעורו התם כתיב נמי (ועמש"כ במגילה (ד) בס"ד) ור"ל דמלבד ומכר מאחוזתו דכתיב בתורה כתיב ג"כ ואקח כו' דמפורש דהמוכר כותבו:

שם כתב לה כו' הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו. כ"ה הגי' ברי"ף ורא"ש כברישא ונכון:

רש"י ד"ה מדעתה. והא דבעינן כו' והוא שבגרה. משמע דלענין הלשון אין נפקותא דאפי' לא בגרה יכול לכתוב הרי את ועי' בר"ן:

תד"ה והלכתא. כדאמר הלכה כר' אלעזר. כצ"ל בל"י:

תד"ה כתב. אתיא כר' אלעזר דאמר ע"מ כרתי. כצ"ל:

תד"ה אע"פ. אבל לקמן כו' יש לתמוה כו'. לכאורה גם במכר נקנה אם הקונה אדם חשוב כדלעיל (ז) ע"ש בר"ן וי"ל:

בא"ד וי"ל כו' נתינה אחרי תתי את ספר כו'. כצ"ל. וק"ק מדוע לא הביאו מן ואתן את הספר המקנה דקדים:

תד"ה הא לא דמי. דמה גט הבעל כותבו. (תיבת בב"ד נראה למחוק ותיקון הב"ח לא מחוור). והנה הרש"א הביא בשם רש"ל להוסיף כאן ודמי למוכר ע"ש. ונ"ל דר"ל דתיבות ודמי למכר הכתוב בדבור הסמוך לקמן אחרי דבעל כותבו צ"ל כאן (ומשם למחוק כי אין להם ענין בשם) וכוונתם בזה לתרץ דלא תקשה לפ"ז מאי פריך הא לא דמי כו' (ור"ל ומנלן כו' כפרש"י) הא כיון דקידושי שטר ילפינן מגט ושם ג"כ הבעל כותב. לזה כתבו דגם גט דמי למכר דהמקנה כותבו וכטעמא דר"פ ורב שרביא לקמן (ע"ב) דהל' כוותייהו לדעת הרי"ף והרמב"ם:

תד"ה הלכתא. ודמי למכר. עמש"כ לעיל בסמוך:

בא"ד כיון כו' מדברי קבלה אין להקפיד בכך. ר"ל כדאמרי' בתענית (יז ב) אלא גמרא גמ"ל ואתי יחזקאל ואסמכה אקרא: