רש"ש על קידושין סב.

גמרא סד"א כו' ואם שכב כו' אלא איסורא בעלמא. נראה להגיה יסורים בעלמא:

שם סד"א מצות הזאה בג' ובז' והיכא דעבד בחד מינייהו עבד. עפרש"י ולפירושו היכא דהוה בלשון ציווי אף לרחב"ג צריך לכפלו. והוא היפך מדברי התוס' דלדידהו היכא דכתיב בלשון ציווי אף לר"מ א"צ לכפלו. ולע"ד נל"פ סד"א מצות הזאה בג' וז' היינו דהתורה קבעה זמני הזאה בג' וז' לאפוקי שאר ימים דאינן מוכשרים להזאה רק ב' ימים אלו אבל באיזה מהם שיזה סגי. וז"ל הספרי או לא בא אלא אם הזה בשלישי יטהר ביום השביעי כו' ת"ל אם לא יתחטא כו' ע"ש:

רש"י ד"ה הנקי כתיב. למישדיה אקרא דבתרי' כו'. ובסוטה פי' דדרשינן טומאה תחת אישך חנקי. ולא יקשה קושיית התוס' דהכא:

רש"י ד"ה למעוטי ששי. ול"ג בד' ובח' דהא ודאי ש"ד כו' כדאמר כו' ואע"ג דאיכא לספוקי כו'. ראייתו תמוה דאדרבה משם מוכח לכאורה להפך דא"ת דאם השהה ש"ד ל"ל להזות בא' ובב' יזה בג' וממ"נ אם הוא ג' טוב ואם יותר הרי השהה הזאתו וש"ד. אלא ע"כ אם השהה לאו שפיר עביד לכן צריך להזות בא' ובב' דלמא שלישי נינהו. ולשמא נטמא זה ימים רבים א"א לתקוני. אולם מדר' יוסי דשם דס"ל דאין מזין אלא בג' וז' ול"ח על ימי א' וב' דלמא שלישי נינהו אע"ג דאפשר לתקוני ע"כ מוכח דאם השהה אין בכך כלום. וטעמא דר"מ אינו אלא משום דס"ל הזאה בזמנה מצוה ע"ש:

בסה"ד ואי גרסי' הכי לענין מצות הזאה בזמנה הוא. גם זה תמוה דשם מבואר משום דמקשינן הזאה לטבילה וע"ש בתד"ה מקשינן. ודברי הכ"מ בפי"א מהלכות פרה הל"ב תמוהים בזה ביותר ע"ש:

תד"ה בשלמא. וקשה כו' והכא הוה לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא. לכאורה יל"פ דההן אין הכוונה על התנאי אלא על המעשה כגון אם אמר הרי לך מתנה ע"מ שלא תעשה דבר פלוני אף דהתנאי הוא בלאו מ"מ זה מיקרי ההן הואיל דבזה מתקיימת מעשה המתנה. וה"נ הנקי מיקרי הן אף דהתנאי הוא בלאו. אולם בסוטה שם קאמר עלה דאם לא שטית הנקי והא ל"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן. הרי דקרי לה לאו. אך מ"מ לענין הן קודם ללאו אין הכרע משם:

תד"ה הנקי. פי' בקונטרס כו' אם לא שכב הנקי חנקי ואת כי שטית. כצ"ל ותיבות ואם שכב למחוק:

רש"י ד"ה ונתלשו. שתהא תרומה למפרע. נראה דאין ר"ל שתהא שם תרומה חל מאז כשהי' מחובר עי' פסחים (לג) ובפירושו ד"ה שהיתה לו שעת הכושר. אלא דר"ל ע"י דבורו דלמפרע יהי' חל עתה כשנתלשו שם תרומה. ועי' לקמן (סג) בתד"ה כגון ובמש"כ שם: