רש"ש על קידושין ה:

תד"ה הא נתן. משום דלא פסיקא ליה כו'. משמע אבל בנתנה היא ואמרה היא דקתני א"מ פסיקא ליה דגם באדם חשוב א"מ ואפי' למאי דמסיק דבנתן הוא ואמרה היא ספיקא. ולא כן כתב הח"מ בסי' כ"ז ס"ק כ"ב ע"ש. אך ק"ל לפ"ז מש"כ התוס' לעיל (ד ב) ד"ה היכא דיהבה לדידיה ל"ד כו'. הא י"ל דדוקא נקיט דלא רצה הש"ס למיחת לספיקא כדמסיק הכא. אבל ביהבה איהי פסיקא ליה דאפי' באדם חשוב א"מ. וי"ל דס"ל להתוס' כמש"כ הר"ן בדעת הרי"ף דספיקא זו אינה אלא מדרבנן אבל מדאורייתא לית בה מיחוש כלל:

תד"ה הב"ע. ומדקאמר שמואל מוקי כו' מכלל דאיהו לא ס"ל כוותי' כו'. ולע"ד יל"פ כוונת הש"ס שם לימא דסבר שמואל כו' דר"ל דיהא מוכח מכאן ג"כ דסבר ידים שא"מ לא הוויין ידים ויהי' סייעתא לר"פ ולאביי דשמעתין. ואע"ג דכבר הוכיחו כן מהך דנזיר י"ל שהוא ע"ד דאמרי' בפסחים (קב) ולאו מי אותביניה כו' נימא מהא נמי תיהוי תיובתא. ובפרט דהא דנזיר איכא לדחויי וכפי הגי' שהביאו בסה"ד. ודחי דמכאן לא איריא דשמואל מוקי מתניתין כר"י כו':

בא"ד (בד"ו) וכן ההוא דכותב טופסי גיטין כו'. כוונתם להא דמייתי הרש"א דמשם מוכח דס"ל לשמואל דא"צ לכתוב ודן כו':