רש"ש על קידושין נד.

גמרא מועלין בחדתין כו'. מה שמחק הרש"ל דברי ר"י כבר קדמוהו בזה התד"ה אימא:

רש"י ד"ה ומתניתין וד"ה וראויין צ"ל דבור א':

תד"ה מועלין. ח"א שעושין מהן רקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים וח"א לכלי שרת וח"א שעושין מהן קיץ מזבח. כצ"ל:

בא"ד ומשמגיע באחד בסיון דהיינו פרוס עצרת. תמוה דפרוס היינו ט"ו יום קודם:

בא"ד ומאותן שבאו כו' דהיינו בין סוכות לניסן לא משמע כו'. כ"נ דצ"ל בלא ו':

בא"ד ור"מ לטעמי' כו'. ק"ק דא"כ מאי פריך הכא מהא דחומת העיר כו' באין משירי הלשכה:

בא"ד וי"ל דהיינו למצוה אבל היכא דל"א עבדינן. לכאורה הא משנה מפורשת פ"ד דשקלים מ"ה אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מת"ח ואם לאו מן הישנה. אולם הט"א בר"ה (ז) פי' בשם הירושלמי המשנה בענין אחר ע"ש. אך מ"מ קשה דהיא מימרא דשמואל בר"ה שם ותניא כוותי':

תד"ה אימא. מש"כ הרש"א דלריו"ח אכתי לא אסיק כו' אלא לענין אכילה. נראה דאישתמיטתיה פרש"י לעיל (נג ב) ד"ה לא קנה: