רש"ש על קידושין ד:

גמרא כ"ר וכו' ולא כי תקח. לכאורה לפי' התוס' בד"ה היכא נראה לנקוד כי תקח בשורק מבנין הפעל. אבל ממש"כ בד"ה כתב ולא כי תקח אשה את איש ל"מ כן:

תד"ה מעיקרא. ה"ה כו'. מה שהניח המהרש"א בצ"ע מהא דל"פ מה ליבמה שכן יוצאה בחליצה. נ"ל דלק"מ דהא לאחר שקנאה א"י בחליצה ועי' לקמן (ה) בדבריו ד"ה גמרא בשם ת"י:

בא"ד וי"ל דאי מהיקש כו' עד שיהא ב' פרוטות כו' כדמוכח לקמן. כוונתם להא דאמרי' שם (יב) כל היכא דלא מצי מיגרעא לא הוי זבינא. אך לכאורה תימה דהא אמרי' שם כיון דאפיקתי' מפרוטה אוקמה אדינר ולמה כתבו ב' פרוטות. וכבר תמה כן המהרש"א שם. ונראה דס"ל להתוס' דע"כ ל"א שם כן אלא לב"ש דילפי מינה ג"כ לקידושי אשה (ולא מהקישא דאחרת דלא זכרה הגמרא שם) וע"כ דס"ל דהא דהצריך הכתוב יותר מפרוטה הוא משום קדושי יעוד עי' פרש"י שם לכן אמרינן כיון דאפיקתי' כו'. אבל לב"ה אינו אלא כדי שיקויים בה גרעון ודיו בב' פרוטות ודון מינה ומינה לקידושי אשה והוא כעין שכ' המל"מ בפ"ד מהל' עבדים ה"ג לדעת הרמב"ם ע"ש ועמש"כ לקמן (יא ב):

והנה דעת הרמב"ם שם דסגי ביותר מפרוטה קצת. ונ"ל ראיה לדעת התוס' מדפריך שם ואימא פלגא דדינר ואימא ב' פרוטות ול"א ואימא יותר מפרוטה (ואגב ראיתי במל"מ שם בסופו שהבין דהא דקאמרה הגמרא שם דומיא דיעוד כו' היינו דילפינן מיעוד בהיקשא וכ"נ שהבין מהר"ם לקמן (יד ב) בתד"ה מוכר עצמו. ושגו במחכ"ת דפשוט דהכוונה להביא ראיה דדרשינן כה"ג דהיכא דל"מ מיגרעא לא הוי זבינא מהא דאשכחן לת"ק דר"א לקמן (יח ב) דאין מוכרה לקרובים משום דדריש היכא דל"מ מיעד לא הוי זבינא):

ודע דפסיקא ליה להכ"מ שם (ומוכרח הוא בדעת הרמב"ם) דבע"ע הנמכר לעובד כוכבים לא בעינן יותר מפרוטה. ולכאורה יקשה דהתם כתיב ג"כ גרעון. ונ"ל דמשום דב"נ נהרג על פחות מש"פ לכן שייך גם עלה חשבון. מה שהקשה המהרש"א דהשתא נמי נימא דיו. נ"ל משום דק"ו זה מצינו למילף נמי משפחה כנענית כמש"כ התוס' לעיל ובה די פרוטה א'. אבל ק"ל הא איכא למימר מה לשפחה כנענית שכן ניקנית בחזקה וי"ל ואכמ"ל. ומש"כ מהרש"א בתירוץ הר"נ דרש"י שכ' מכסף מקנתו דאינו כן כו'. אישתמיטתי' דברי התוס' לקמן (יד ב) ד"ה מוכר עצמו דמשכיר שכיר יוכל למילף הכל ועי' ג"כ במל"מ שם:

תד"ה כתב. תימה כו' וי"ל כו'. ועי' מהרש"א. ולעד"נ דתנא אילו לא נאמר קאמר וכה"ג משני הש"ס בב"מ (סא) ובסנהדרין (מג) ואולי כוון לזה גם המהרש"א:

תד"ה ובעלה. ואשה אל אחותה לא תקח. לקמן (סז ב) דרשינן לה לענין קידושין וכן בר"פ נושאין על האנוסה משמע דמפרש לענין דדרך ליקוחין אסרה תורה:

תד"ה מה ליבמה. מק"ו דשן ורגל כו' ברשות הניזק נזק שלם קרן שחייב ברה"ר כו'. כצ"ל:

בסה"ד ומשום דאשכחן ביאה גומרת ל"נ שתקנה תחלת קנין. לכאורה זה דלא כר"ה דיליף לקמן דחופה קונה מהא דגומרת. אולם התוס' שם כתבו דר"ה כר"ט דל"א דיו היכא דמיפרך ק"ו והכא י"ל דאתיא כרבנן. ועוד כאן לא מיפרך ק"ו דמהני לענין שתגמור אחר קדושי כסף ושטר: