רש"ש על קידושין לט.

גמרא והתניא ספק ערלה כו' בסוריא מותר. צ"ל והתנן כמו שהגיה הגרי"פ כי משנה היא בסוף ערלה וכן איתא לעיל דתנן ספק ערלה כו'. ולפלא על הט"ז ביו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ג שכתב דברייתא היא:

שם והאנן תנן הכלאים מד"ס לא קשיא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ההוא למעוטי זרעים. דמשום דאפקי' בלשון זריעה כתב שדך. ר"ל דהמיעוט לא קאי רק על פשטי' דקרא. וכה"ג כתבו התוס' בב"מ (סא) לענין רעך דכתיב גבי לא תגזול. ועמש"כ בס"ד בכתובות (לד):

תד"ה ההוא. פי' בקונטרס כו' דאין לוקין עליו. בפרש"י ליתא וכן נכון דלמעוטי ממלקות לא איצטריכא דאין מזהירין מ"ה אלא למעוטי מאיסורא:

תד"ה לא. ותדע כו' ל"ל שדך דמשמע למעוטי ח"ל כו'. דמפשטא דקרא ליכא למוכח דא"ל דמיירי בהרכבה. ומש"כ הרש"א ע"ד רש"ל שדחוק כו'. לפמש"כ בס"ד ברש"י תראה שהוא מורווח: