רש"ש על קידושין לד.

רש"י ד"ה וכן שמחה. כדכתיב ושמחת בחגך כו'. עמש"כ בסוכה (כז ב). ועתה אחזה דגי' ושמחת אתה וביתך עיקר מדאמר אביי לקמן אשה בעלה משמחה. ואי קאי אקרא דושמחת בחגך הל"ל אביה משמחה דאשה בעלת איש מאן דכר שמה אבל אי קאי אקרא דושמחת אתה וביתך ניחא דאשה נקראת בית:

רש"י ד"ה מה ת"ת נשים פטורות. דכתיב לבניך ולא לבנותיך. לעיל (כט ב) מפיק לה מן את בניכם ולא בנותיכם. וכן הרגיש בזה הגרי"פ בתד"ה גברא:

תד"ה ותפילין. ותימה כו' כיון דכלי קופסא חייבין בציצית כו' דבין ביום ובין בלילה כו'. לא הבנתי יפה הא דפסיקא להו למ"ד דחובת טלית הוא לחיובי' גם בלילה טפי מדלמ"ד דח"ג הוא:

תד"ה בכל. פי' בקונטרס בין ע"ח ובין ע"ת. לפנינו כאן ליתא בפרש"י ע"ת רק בעירובין פי' כן. ונ"ל דכאן הוא השמטת המעתיק. דכ"מ מהא דפי' לקמי' שבמקום כו' ושביתתו דלשון זה אינו נופל אלא על תחומין: