רש"ש על קידושין כה:

גמרא כתנאי כו'. כבר הביא דת"ק ורבי וב"ע פליגי בזה. אלא משום ר' יוסי דמחלק בהו נקיט לה:

תד"ה כל הראוי לבילה. כשהתנדב ס"א עשרונים ויצטרך להביא בשני כלים כו' יצטרך להביא ב' לוגים כו'. כצ"ל:

במשנה דר"מ ור' אלעזר. כצ"ל בל"י והוא ר"א בן שמוע חבירו דר"מ אבל ר' אליעזר היה רבי' דרבי' וכ"מ מוגה בגליון הרי"ף בשם ד"ת. אך לפ"ז לא א"ש מש"כ התוס' בד"ה בהמה הב' אבל אכתי קשה כו' והתם קתני ר' אליעזר כו'. וראיתי בר"ן שהעתיק בההיא דב"מ ג"כ אלעזר בל"י והשתא גם דברי התוס' מיושבין. והסה"ד ל"ד בהביאו משנתינו בדר' אליעזר:

רש"י ד"ה הדר ביה. בתמיה כו'. עי' גי' הרי"ף ובר"ן:

תד"ה בהמה. משמע שבעצמו אוחזה ולא מסרה לו אדם. כצ"ל:

תד"ה בהמה (הב'). ומיהו הך פירכא כו' ולחלק בין מקח כו'. מש"כ הרש"א דלר"ש כולה במקח לא מסתבר לפלוגי בהכי ע"ש. אלמה לא הרי מצינו בב"ב (פו) לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה אבל כו' בהגבהה אין במשיכה לא ע"ש:

בא"ד דקאמר התם ספינה נמי תקני במסירה משמע עם המשיכה. לכאורה נראה דממלת נמי קא דייקי. אבל ע"ש דקתני התם דאותיות נקנות במסירה ופריך דספינה נמי כו' ור"ל כמו אותיות. ועי' בדבריהם שם בד"ה ספינה ובר"ן כאן. אכן יל"פ דדיוקם הוא מדל"ק ספינה נמי לא תקני אלא במסירה:

בא"ד ולא שום קנין מהני ברשות מוכר. ל"ד דהגבהה קונה בכ"מ: