רש"ש על קידושין כא.

גמרא ההוא לקובעו חובה כו'. נראה דקס"ד דמן על שדה הארץ יחשב לא ילפינן אלא דינים המבוארים באותה פרשה:

שם כדארנב"י לקרוב כו' ה"נ כו'. עמש"כ בפסחים (נד ב) בס"ד:

רש"י ד"ה עבד עברי וכו'. כדאמר לעיל ונגאל כולו כו'. הא דלא פי' משום גאולה גאולה משדה אחוזה כדפי' ברה"ע גבי בתי ע"ח. מפני דאיכא למימר ביה דלקולא גמרי' ולא לחומרא כדלעיל:

רש"י ד"ה או דלמא. למיגמר אהדא מלתא כו'. כצ"ל:

תד"ה איתיבי' (בסופו). וי"ל דשדה משדה עדיפא כו'. פשוט דכוונתם על תחלת דין הק"ו. ואף שאח"כ מוכרח לעשות יוכיח מבתי ע"ח ומע"ע מ"מ תחלת דינו הוא משדה וכ"מ בחי' הרשב"א ומתורץ האך קשה כו' שבהמהרש"א וכן הק"ק שלו שבס"ד הסמוך. אך שם יקשה מדוע לא עשה התנא היוכיח מבתי החצרים ותו לא נצטרך להיוכיח דע"ע שחידש רבינא. אולם חזינן דהתנא לא חש להזכיר היוכיח דע"ע:

תד"ה משום. עי' כה"ד. ומאי דפסיקא להו לפי האמת דבתי החצרים אינו לוה וגואל לחצאין. לכאורה י"ל כמו דמרבינן בערכין מגאולה תהיה לו שיוכל לגאול מיד כן נלמוד דלוה וגואל וגואל לחצאין דגאולה תהיה לו משמע מ"מ: