רש"ש על קידושין יח:

גמרא כיון שפירש טליתו עליה. ופרש"י האדון כו'. ונ"ל דמזה יצא המנהג לכסות את הכלה בהינומא. וישר המנהג בקצת מקומות שגם החתן הולך עם הקרואים לכסותה. וטוב היה שהוא בעצמו יכסנה. ונראה דזהו שאמרה רות ופרשת כנפך על אמתך ר"ל כנפי כסותך. אבל נ"ל דפרישת בגד לא הי' נהוג רק ביעוד הואיל דעד עתה היתה לו לאמה לכן נצרך להראות לה אות שמעתה היא לו לאשה ומכסה אותה בבגדו להורות ששניהן שוין מתכסין בכסות אחד כמנהג איש ואשתו. וכן רות שקראה א"ע אמתו לכן אמרה ופרשת כנפך על אמתך. ובזה יובן הא דלקמן דמוקי רנב"י הא דבבגדו בה בקדושין דעלמא (דלא שייכא בהם פרישת בגד) הוצרך לומר וה"ק כיון שמסרה כו':

שם רא"א בבגדו בה כיון שבגד בה כו'. כצ"ל:

שם כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה. כתובות מג ב במשנה:

תד"ה ר"א. כמו כו' ומחלב חלבו. הן אמת שבעלי ה' ובעלי שש נקודות שוים בנטייתם. אבל מ"מ אין ראיה מנטיית חלב כי כזה לא מצינו אלא כשהפ"א פעל גרונית כמו חפץ עדר כמש"כ המדקדקים: