רש"ש על קידושין טו:

גמרא ארנב"י לעולם יליף שכיר שכיר וש"ה דא"ק יגאלנו כו'. לכאורה ראיה מפורשת לו מברייתא דלקמן (כ) ת"ר נמכר במנה והשביח כו' אין לי אלא עבד הנמכר לעובד כוכבים הואיל ונגאל בקרובים כו' ת"ל שכיר שכיר. הרי אף דיליף שכיר שכיר אפ"ה אמר הואיל ונגאל בקרובים כו'. אך לפמש"כ התוס' שם (בע"ב) בד"ה איתיבי' אין ראיה. וע"ע מש"כ בברכות (כו):

תד"ה א"ק. ומהר"י תירץ כו'. עי' רש"א שהניח בצ"ע מהא דלקמן (כא) אליבא דר' לא תיבעי לך דאמר מי שאינו נגאל באלה כו' ע"ש. ול"נ דהתם קאמר לפום מאי דלא אשכח שום תנא דלא יליף שכיר שכיר ולכן אמרי' דגם רבי יליף וא"כ ע"כ דריש מיעוטא דיגאלנו:

תד"ה וריה"ג. ולספרים דגרסי כו' דלמא כו' אבל אחרים לא מצו למיפרקי' כו'. לכאורה לפ"ז מ"ק לקמי' א"ה הדר קושיא לדוכתי' הלא כבר ילפינן גאולת אחרים. ונ"ל משום דעתה פריך איך תדרוש דויצא בשנת היובל קאי על גאולת אחרים כיון דלא מיירי קרא בהם וע"כ ר"ל דנפרש דשב על העובד כוכבים שקנהו כמו כן כי קאמר דמקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו נאמר דבאלה אכולהו קאי וקרא דויצא ביובל שב על העובד כוכבים:

תד"ה ורבי. לא בעי למאי אתא (ר"ל על מה קאי) דהא כו' אלא כו'. ר"ל דלא פריך אלא דנכתוב ואם לא יגאל באלה לא יצא דיציאת יובל כבר כתוב: