רש"ש על כתובות צג:

תד"ה הותירו. דבהזהב (מה ב). כצ"ל:

בא"ד עיר רחוקה מהלך יום א'. כן איתא בדבריהם שם וכ"נ להגיה כאן:

רש"י (במשנה) ד"ה הראשונה. אם שניה טוענת כו' השבעי לי. וכ"כ הר"ן והרע"ב אחריו. והתוי"ט העלה בצ"ע דזה הוי כמו מנכסים משועבדים דנשבעים אפי' בלא טענה. ול"נ דהא משמע אפי' אנו רואים דיש בהנכסים כדי גיבוי כל הכתובות. ואינו אלא משום חששא דלמא לא משתייר כדפרש"י דהיינו שמא ימצא בע"ח מוקדם על האחרונות וכדומה ואינו ברי הזיקן לכן ס"ל ז"ל דאינן נשבעין אלא בטוענות. ועי' בב"ש סי' צ"ו ס"ק כ"ד: