רש"ש על כתובות צא.

גמרא אלא הכא בדינר משעבדי קמיפלגי כו'. יל"פ דר"ל שהניח להם אביהם חוב על אחר בשטר וקמיפלגי אם זה נקרא מוחזק או ראוי ובפלוגתת רבי ורבנן בב"ב (קכד) לענין בכור ע"ש:

גמ' שם אי אשמעינן הכי ה"א כגון כו'. יולדת נקבה היא כו'. וה"ה דהמ"ל אפי' בזכר אך הוא מאיש אחר. ולכאורה אכתי לא ידעינן בשתי נשים וא' בחייו וא' במותו אם נעשית כתובת השניה מותר לחברתה לפי סברת רבה דלעיל דמחלק בין בע"ח לכתובה דג' נשים הוה כבע"ח. והפוס' תפסו בפשיטות דאפי' בשתים נעשית כתובה מותר לחברתה. ואולי מפני קושיית המהרש"א דלאשמעינן בב' נשים ובע"ח. יש לנו לומר יותר דלא איירי אלא בב' נשים. והגמרא לא קאמרה דס"ד לאוקמיה בג' נשים אלא אי לא אשמעינן להדיא דא' בחייו וא' במותו יש להן כב"ד אז ע"כ הוה דחקינן לאוקמיה בג' נשים:

תד"ה אלא. בעי למימר ודאי דלר"ש סגי כו'. כ"נ דצ"ל:

רש"י (במשנה) ד"ה היו שם נכסים בראוי. ירושה מאבי אביהם כו'. ק"ל דתיפוק ליה דמצי אמרי יורשי הקטנה דזה אנו יורשין מכח אבוה דאבא כדאיתא בב"ב (קנט) וע"ש בתד"ה ולימרו: