רש"ש על כתובות פג.

רש"י (במשנה) ד"ה שמתנה. דרשינן הכי כו' להקרוב (כצ"ל) כו' שארו וירש אותה כו'. נסב לדרוש כאביי ולא כרבא בב"ב (קיא ב) וכן שנה עוד בב"ק (סוף דף מב) ע"ש:

רש"י ד"ה נ"מ לשומרת יבם (בסופו). ומתניתין דנפלו לה כשהיא שומ"י. כצ"ל ותיבות דב"ש נראה למחוק. וע"ש ביבמות דפי' בדרך אחר:

תד"ה דין. ושמא לא חש להאריך כו'. עמש"כ בס"ד בפ"ב דפאה מ"ז:

תד"ה ואין (בסופו). אבל שדה איך תזכה בעצמה. כ"נ דצ"ל עמש"כ בב"ק (נח ב). וכן כאן הוא אומר זו. בה. הימנה:

תד"ה כדר"כ (בסופו). דלאשה איבעי לה לאתנויי כו'. עי' ב"מ (סו):