רש"ש על כתובות פ.

רש"י ד"ה ר' אבא. וק"ל מאי אפי' כו' כדתניא (כצ"ל) אכל כו'. בהגהת הב"ח מקשה הא בעירובין (כט ב) דחי אביי כו' ע"ש. ול"נ דאביי לא אמר שם אלא לדחויא בעלמא אבל לפי האמת מודה גם הוא דתמרים עדיפי דכ"מ מדבריו בפסחים (לב) ומפשטא דמתניתין דספ"ו דתרומות רא"א משלמין ממין על שא"מ ובלבד שישלם מן היפה על הרע דאתיא הברייתא כוותיה. דלאביי צריך לדחוקי דהיפה פי' דקפיצא עליה זבינא ועי' בר"ש שם. ובעיקר קושיית רש"י. נלע"ד ליישב דר"א קאי אמאי דשאיל וכמה קימעא ומפרש אפי' כו' וכלישנא דרבי אסי וכ"מ מדלא קאמר ר' אבא אמר (ומיהו רש"י העתיק באמת ר' אבא אמר) ועמש"כ בס"ד בחולין (לח) כיוצא בזה והבאתי שם עוד דוגמאות:

רש"י ד"ה אשתו קטנה. ויכולה למאן. כצ"ל:

תד"ה אכלה. והא דאמר רב יהודה כו'. כצ"ל:

שם פי' שם רשב"ם כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה ישבע (בסופו). ההוא תנא לא מחלק. עי' מהרש"א. והוא כמש"כ בס"ד בפ"ב דפאה מ"ז ע"ש ועמש"כ לקמן פז: