רש"ש על כתובות סב:

בפיסקא הספנים א' לש"ח דר"א. מפרש"י נ"ל דל"ג בפיסקא אלא דברי ר"א לחוד וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש:

שם אר"א בר אהבה אמר רב זו דר"א. ברא"ש ובר"ן ליתא אמר רב ונכון:

רש"י ד"ה איעקרה. כן דרך כו'. עי' מהרש"א בח"א. וכוונתו להקשות דהא היא לא הסיחה דעתה ממנו. וביבמות (לד ב) אמרינן דאם דעתה להנשא מתעברת. אבל לק"מ דהתם ר"ל אם דעתה להנשא בתוך עשר דוקא. והכא הסיחה דעתה ממנו עד י"ב שנה:

רש"י ד"ה סוי לבה. ראה לבה. עי' לעיל (ס) קא מסוי לאפה:

תד"ה מתשעה. ולפ"ח ארבעה סאין בסלע כו'. עי' בציון הגרי"פ. גם לקמן (סד ב) איתא כן ממשנה דעירובין: