רש"ש על כתובות נו:

גמרא מלתא דשכיחא כו'. המהרש"א הקשה מזה ע"ד תוס' לעיל ע"ש. ובמחכ"ת ל"ד לחלק בין לשון מצוי ללשון שכיח. ועוד מדהקדים אביי כאן ואמר לכל יש כתובה (ולעיל גבי מצוי לא הקדים הש"ס שום הקדמה) מזה נראה דוקא כהתוס'. וה"ק אף דפירות מצויין יותר מכתובה כדאמרן מ"מ לכל יש כתובה וכו' מלתא דשכיחא כו' ור"ל אף שאינו מצוי ודו"ק:

גמ' שם אמר אביי ודאי דבריהם כו' רבא אמר כו'. גם בשבת (כג) תירצו בכה"ג כ"א לפי שיטתו בכאן:

תד"ה ושמעינן. כיון דאיכא מ"ד כו' אפילו כשל תורה. כצ"ל. ואותו מ"ד הוא רבי שמעון בן גמליאל לקמן (פג) במשנה. ובסוגית הגמרא שם (פד):