רש"ש על כתובות לט.

רש"י ד"ה מר בר"א. עי' מה שהקשה המהרש"א. ולפמש"כ רש"י בחולין (עו ב) דקי"ל כמר בר"א בכל דוכתי בר כו' וכ"כ התוס' שם ולקמן (פד ב. צו) י"ל קושייתו:

רש"י ד"ה ופקע אב. וקנס כו' כל כמה דלא גבתה. ל"ד דאפי' לר"ש דר"פ דלקמן. גבי דידה ממון הוה משעת העמדה בדין להוריש כמו שפי' בעצמו שם (מב ב) בד"ה כגון שעמדה בדין:

רש"י ד"ה שותה בעציצו. ע"כ ישאנה כדכתיב לא יוכל כו'. אולי יכוון למש"כ התוס' לקמן (מ) ד"ה מהר: