רש"ש על כתובות לז:

רש"י ד"ה ערכו עלי. והאי חרם לשון הקדש הוא. א"כ לא מתבאר בקרא דמיירי באדם היוצא ליהרג. ואולי יאמר דסיפא דקרא מות יומת הוא לביאור על מן האדם כלומר באיזה אדם אמרתי לך דלא יפדה. מות יומת פי' דעומד להומת. ואפשר דט"ס ברש"י וצ"ל והאי יחרם לשון הקדש הוא. וכל חרם פירושו לשון מיתה. אבל יותר הנל"פ גם לדרשה זו חרם ויחרם הם לשון מיתה. ומן לא יפדה דרשינן שאינו בתורת פדיה להאומר ערכי עלי. וכ"נ מפירש"י בערכין:

תד"ה לפי. בס"א שבגליון צ"ל לכתוב וגם בעליו ותו לא ומלת יומת למחוק:

תד"ה מיתות. וקשה כו' בלא תקחו כופר ובחרם סגי כו'. כוונתם פשוטה דמל"ת כופר לחודיה הוה ידעינן לכה"פ דרך עלייה של"נ שגגתו לכפרה. וא"כ ע"כ חרם אתיא לדבר שניתן שגגתו לכפרה. או איפכא דמחרם לחודיה ה"א דבר של"נ שגגתן לכפרה וא"כ ע"כ ול"ת כופר אתיא אפי' לדרך ירידה. ודברי המהרש"א בזה מגומגמין: