רש"ש על כתובות לו.

רש"י ד"ה שניות. כגון אם אמו ואם אביו כו'. בכדי נקיט להו דתיפוק להו דאינן בתולות וגם כבר נעשו בוגרות:

תד"ה זו. עי' מהרש"א. ול"י אנא ראה בפרש"י דקאי אר"פ. רש"י לא הראה לשם לעיל אלא על דברי חכמים אשר באמת הובאו שם דבריהם בברייתא. אבל כאן הראה על לקמן כהתוס'. ומה דהגמרא עצמה לא הביאה מהא דלעיל. משום דעיקר הדיוק הוא ממה דמסיים אבל חכמים אומרים כו' דמשמע דגם ר' יהודה בכללם עי' בתוספות הסמוך לקמן:

תד"ה החרשת. דא"כ הוה קשה דהיכי טענינן לה הכא. כצ"ל:

בא"ד ורשב"א הקשה לפר"י כו'. דברי רש"ל בזה מוחוורין רק דיש בו ט"ס וצ"ל אחזקתייהו דיש להן בתולים. והמהרש"א במחכ"ת ל"ד בכוונתו ועי' במהרמ"ש: