רש"ש על כתובות לב:

(בא"ד) וכן בפ"ק דמכות כו' יל"פ כי הכא לר"ת. שם כתבו התוס' די"ל דמה להצה"ש שהן לוקין על דבורם כו' ע"ש. וקשה דהכא קרי לזה קולא והתם חשיב לה לחומרא:

תד"ה שלא. דאם היה כתוב באותו פסוק עצמו כו' ואם ענה ועשיתם לו כאשר זמם כו' דה"ל לאו שניתק לעשה כו'. לכאורה זה דלא כהרמב"ם בריש הל' תמורה שכ' דלהכי לא הוה לאו דתמורה ניתק לעשה דואם המר ימיר כו' שאין לאו שבה שוה לעשה כו' ע"ש והוא כל"א שהביא רש"י בתמורה (ד ב) והכא נמי כאשר זמם לא שייך בעדי ב"ג וב"ח ובחייבי גלות:

בא"ד כדאמרינן במכות דממון לא בעי אזהרה. לא מצאתי שם מפורש. וע"ש (ד) בתד"ה לוקין ושם (ע"ב) בד"ה לאזהרה ולקמן (לג) ברש"י ד"ה דלאו בני התראה נינהו ועמש"כ לעיל (בעה"ג) ברש"י:

תד"ה מכדי. ול"ל דל"ל יד ביד דמועשיתם כו' ומיהו קשה כו' והא אפי' לא מייתר כו'. לא זכיתי להבין קושיותם דהא אי לאו דמייתר הוה מוקמינן ליה בלא התראה. וכן לפיר"י דאסיקו ישאר הקושיא דלמא יד ביד בלא התרו בו:

תד"ה וריו"ח. דהא ילפינן לה בבכורות גבי בכור. וכ"כ הת"י לעיל בד"ה מנ"ל. ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל גבי מעשר: