רש"ש על כתובות כח:

גמרא ושהיינו מוליכים חלה כו' ע"י עצמו אבל לא ע"י אחר. ופי' הר"ן הטעם דדלמא לא דק (והסמ"ע בסי' ל"ה ס"ק ט"ז ל"ד שהביא זה בשם הכ"מ) ובזה מיושב מה שתמהתי בפסחים (ד' ב) בד"ה גמרא:

תד"ה בה"פ. ומביא ר"י ראיה מדתניא בפ"ק דמו"ק כו'. לכאורה התם הוי ס"ס ספק אין כאן מקום הקבר ואת"ל כאן שמא דילדלתו המחרישה. אבל בידוע מקום הקבר והאהיל עליו דליכא אלא חד ספק שמא דילדלתו המחרישה אין לנו. וכה"ג כתבו התוס' שם (ו) בד"ה אמר ר"פ. וי"ל משום דאפי' לא הוי אלא חד ספק מה"ת טהור דהוי ס"ט ברה"ר אלא דחכמים החמירו כאן בכדי שיבדקוהו ויטהרוהו כמו שאכתוב לקמן ולכן די בזה שמטמא במגע ובמשא:

בא"ד להכי הוי דרבנן משום דהוי ס"ט ברה"ר. משמע דברה"י הוי מה"ת. וק"ל הא דתנן בפ"ד דטהרות מ"ה וחכ"א ברה"י תולין. והובאה בשבת (טו ב) וקאי שם גם על ספק מגע בה"פ. והא תנן שם פ"ו מ"ד כל שאתה יכול להרבות ספיקות וס"ס ברה"י טמא וכמש"כ בעצמם שם בד"ה על ספק בה"פ. וי"ל דהתם מיירי בגוש הבא מבה"פ (שהוא ברה"ר) לרה"י וספק נגע בו שם או לא עי' רפ"ה דטהרות:

בא"ד היינו היכא שהטומאה מבוררת כו' אבל כו'. לכאורה קשה מב' שבילין דלעיל (כז) דמשמע מפרש"י דאין ידוע לנו איזה טמא וכ"מ שם בטהרות מ"ג. וי"ל דשם ודאי יבדקו ויפנוהו דאם ילך בב' השבילים יהיה ודאי טמא. אבל בה"פ אם מטהרת ליה לעולם לא יבדקו. ובזה י"ל מה שהקשיתי בר"ה בספ"ג מהא דב' שבילין על התוס' דנדה ע"ש. כיון דהם עומדים להבדק ולהטהר ודו"ק: