רש"ש על כתובות כד.

גמרא עד שיהו ג' שנים מעידין ע"ז ושנים מעידין ע"ז. נ"ל דהברייתא קצרה מלומר פעם ג' כי כן דרך חז"ל בכ"מ כמ"ש בעירובין (צג) וביבמות (קח ב):

תד"ה נשביתי. וקשה לרשב"א כו' וי"ל כו' דקתני סיפא עיר כו'. מה שהקשה המהרש"א נ"ל דלק"מ דמהתם לא שמעינן דאם נשאת תצא. אבל מהא דכרכום שפיר מוכח דקתני בה כל כהנות כו' דהיינו הנשואות לכהן כדפרש"י. וכדמוכח ג"כ מעובדא דר"ז בן הקצב. אך ק"ק דנימא דאשמעינן דדוקא אם משנשאת באו עדים לא תצא עמש"כ לעיל (כג) אבל אם באו קודם שנישאת אף דבשעה שאמרה נשביתי וטהורה אני עדיין לא באו אף אם נישאת תצא. ועי' לעיל תד"ה שתי נשים:

תד"ה אבל. פי' בקונטרס משום חשש ממזרות ונתינות. לקמן (סוף דף כה):

בא"ד דאין מכירין ישראל חללים כו'. לעיל (יד ב):

בא"ד דלכ"ע בנ"י מקוה טהרה כו'. קדושין (עז):

תד"ה שלי. ורשב"א פי' דקאי אשביעית. נראה דצ"ל ורשב"ם עי' ר"ש פ"ד דדמאי מ"ו ובתוס' בכורות (ל) בד"ה מתניתין:

בא"ד דאמע"ר חשודין הם. ר"ל שלא להפריש מע"ר וה"ה אמע"ש בזה:

בא"ד איכא למימר דמשום כותי נקיט שביעית. וע"ה דקתני ע"כ קאי אמע"ר דאמע"ש ג"כ לא חשיד כדמוכח ההיא דפ' עד כמה. וא"כ ר"ת סותר א"ע למש"כ שם בתד"ה מעשרות: