רש"ש על כתובות יד.

גמרא התם אשה נישאת בודקת כו'. יל"פ דהתם עומדת כל ימיה תחתיו באיסור שגם היא מוזהרת עליו כדאיתא יבמות (פד ב). אבל בזנות אינה עוברת אלא בפעם הזאת. וגם לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל (יג) אין בזנות איסור תורה כלל:

רש"י ד"ה והא נמי כדיעבד דמי. מאי דמשמע מדברי רש"א דע"י העראה יכולה להתעבר. נעלם מכ"ת תוס' יבמות (ס"ד נה) שהוכיחו דאינה מתעברת ע"י העראה. ולענין ישוב פרש"י י"ל ע"פ פי' התוס' ד"ה ההוא בסופו וכגון שלא אמר שבא עליה ביאות הרבה:

רש"י ד"ה חד ספיקא. שהרי לא בא כו' שמא היינו מכירין כו'. נדחק בזה ליישב לפירושו לקמן בהא דס"ס. דהא ה"נ בהבועל נולד הספק אם הוא כשר או פסול והיא באה מחמתו ומדוע לא קרי לה אלא חד ספיקא. אבל לפמש"כ בס"ד לקמן בפי' דס"ס. א"ש בפשיטות דכאן אין חזקה בבועל:

רש"י ד"ה תרי ספיקי. וזו שבאת מחמת בנה קרי לה ס"ס. תמוה לקרות זה ס"ס דהלא הכל תלוי בספק אחד אם נתגרשה אמו או לא. גם קשה דליחשב גם אותו ויהיה ג' ספיקי. ויותר קשה דא"כ גם בתו תתכשר שגם פיסולה בא מחמתו. ובפ"י יוחסין משמע דהיא פסולה לכ"ע כמו שהביאו התוס'. לכן נ"ל דר"ל דבכל אחד יש חזקה נגד הספק דלאמו שנולד בה הספק היתה חזקת אינה גרושה. ולאלמנתו יש ג"כ חזקת כשרות. משא"כ בו ובבתו ליכא שום חזקה. והוא כעין שתירצו התוס' לפירושם:

בסה"ד כל שנטמעו בה עירובי ספק חלל. כ"נ דצ"ל:

תד"ה חדא. ולל"ק דיבמות דלא דיימא מעלמא ולא"ד כו'. וכ"ז אליבא דרבא שם. ולפי דבריהם בסה"ד דלעיל נראה דלא שייך הא דיבמות לדהכא:

תד"ה ת"ר. דהא מכשיר לקמן שתוק ממזר וכש"כ דמכשר כו'. נראה דר"ל דהא ת"ק פוסל כל שתוקי וכן ר"מ דפוסל שיתוק ממזרות ואפ"ה מכשרי אלמנת עיסה דהיינו שאנו מכירין את ספיקו. וא"כ כש"כ לר"י דמכשר שתוק ממזר כו':