רש"ש על כתובות יג:

גמרא לא שתוקי וכשר כו'. ופרש"י כלומר כו' והעובר יהיה זכר כו'. לכאורה תמוה דהא תני בבתה. אבל מצינו כיוצא בזה ביבמות (פ) להיפך ע"ש בפרש"י ותוס'. אמנם כאן יל"פ דנ"מ אף לבת ולתרומה כדפרש"י לקמן בד"ה מדין כהונה:

רש"י ד"ה מכשיר אפי' בר"פ. הביא להם ראיה כו'. כצ"ל:

תד"ה מסייע. הקשה ר"ת כו' דהתם בשבויה כל פסולים כו'. לכאורה התם נמי לא קאמר אלא רוב עובדי כוכבים פרוצים וא"כ סוף סוף אינה פסולה אלא מחמת רוב. וי"ל דכיון דבהשבאים גופייהו איכא רוב פרוצים א"כ ודאי נבעלה מהם ודוחק. ועוד דא"כ מדוע נאמנת באומרת נשביתי וטהורה אני דהוה כמו מיגו במקום עדים. ורש"י שפי' בד"ה לזו יש עדים. כולנו עדים שנבעלה לאו דוקא נקט אלא דר"ל ע"פ רוב:

תד"ה מכשיר (בסופו). דאפי' לזעירי כו'. זו היא גי' רש"ל. אבל המהרש"א גורס לר' אלעזר:

תד"ה ההוא ארוס. והתם קאמר איפוך שמואל אמר הולד ממזר כו'. אבל בלא איפוך לא קשה להו כ"כ דאיכא למימר מאי שתוקי דקאמר היינו דמשתקין אותו מנכסי אביו כדקאמר התם. או דמשתקין אותו מדין כהונה כדמשני הכא. וק"ק דמאי פריך שם אתירוצא דמשתקין אותו מדין כהונה פשיטא השתא מדין ישראל משתקין ליה כו'. נימא דבזה פליג על רב וס"ל דאין משתקין אותו אלא מדין כהונה אבל בבת ישראל מותר וי"ל. ועי' בדבריהם לקמן בא"ד:

בא"ד (בד' יד) דפשיטא שלא היה מזנב אחריה כו'. כ"נ דצ"ל: