רש"ש על כתובות קח:

תד"ה אדמון. מ"מ אומר ר"ת דל"ה כוותיה כו'. והתוי"ט כתב כן הוכיח הרי"ף אחר משנה דלקמן. לא נמצא שם שום הוכחה רק כתב סתם דנפקא ליה מהלכתא וקי"ל כרבנן. וזה כתב ג"כ על משנה זו בעצמה ולית הל' כאדמון. אולם בב"ב ר"פ מ"ש כ' הרי"ף טעם ע"ש ובנ"י:

גמרא דכ"ע היכא דא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך כו'. ברי"ף הגי' בידך וברא"ש אצלך ועי' בש"ך סי' פ"ח ס"ק ל"ז. מזה נ"ל ליישב הא דאמר הלל בעדיות פ"א מ"ג מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה כו' שדקדק הגר"א ז"ל בשנ"א על מלת מלא שהוא שפת יתר. משום דמצינו לר"ע במקואות פ"ג דאין ג' לוגין שאובין פוסלין אלא אם באו מכלי אחד וחכמים פוסלין אפי' מב' וג' כלים אבל לא מד' והוא דעת יוסף בן חוני בתמורה (יב ב) וחכמים דשם פוסלין אפי' מד' וה' כלים. ולכן אמר הלל מלא הין לומר דאין קפידא רק על המדה ולא על הכלי (כדאמר הכא) דאפי' לא באו מההין רק שיש בם מלא מדת ההין אפילו מב' וג' כלים או אפילו מיותר לחכמים דתמורה. ואפי' בסוחט את כסותו פסלי חכמים שם במקואות. וכן נ"ל לישנא דמלא תרווד רקב בנזיר פ"ז ובאהלות רפ"ב לאתויי דאפילו נתפזר בתוך הבית הבית טמא שם באהלות בפ"ג מ"ב: