רש"ש על כתובות ק:

גמרא כל דזבן מב"ד אדעתא למיפק ליה קלא כו'. עפרש"י. ול"נ לפרש ע"ד שאמרו בגיטין (נב ב) מינוהו ב"ד בההיא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא כו'. ה"נ ר"ל דליפוק עליה קלא דעשיר הוא ועתיר נכסין. ואין סתירה מהא דאיתא לקמן דגנאי הוא לקונה מב"ד. דמ"מ איכא דלא איכפת ליה בזה:

במשנה ואם מתחלה נשאה כו' יש לה כתובה. עתוי"ט. ומש"כ מ"מ איסורא דרבנן עביד כמבואר ברמב"ם בפכ"א (כ"נ דצ"ל) הלכה כ"ו. ועי' במ"מ פט"ו מהל' אישות הל"ז. אבל משמע ודאי דאם יש לו אשה בת בנים מותר לישא איילונית וא"כ דבריו אינן מוכרחים:

רש"י (במשנה) ד"ה ולא פירות. דין פירות כו'. עי' לקמן (קא) תד"ה אילימא: