רש"ש על כריתות ח.

גמרא ת"ר ה' לידות ודאי וה' זיבות ספק או ה' זיבות ודאי כו' מביאה ב' קינין כו'. כצ"ל וכצ"ל ברש"י וכ"ה בב"ח. וברמב"ם פ"א מהלכות מחו"כ ה"י נפל ג"כ ט"ס וכצ"ל היה עליה ה' זיבות ודאות וה' לידות ספק כו'. והנה מבואר כאן דאף דבחמשה לידות או זיבות מביאה קן אחד ואוכלת בזבחים. מ"מ לידה וזיבה איננה מטוהרה לאכול בקדשים בהבאת קן אחד על שתיהן וכ"ה להדיא בתוספתא כאן. ונ"ל דילפינן זה מהא דאיתא בת"כ פרשה מצורע וכפר על המטהר מטומאתו ולא מזובו ופירש הק"א שאם היה זב ומצורע כו' אין קרבן זה עולה לשתיהן. והיינו ע"כ אף לטהרו לאכילת קדשים. דאי לענין חיוב פשיטא כדמקשה הגמרא לקמן (ט ב) קתני יכול על הלידה ועל הזיבה א"מ אלא קרבן אחד אלא מעתה כו'. ועתה מה שהעלה הגרע"א בצע"ג בגה"ש (לשונו מגומגם ע"י המעתיקים ע"ש) מיושב שפיר וגם מהה"ג בעל נו"ב בספרו דורש לציון דרוש ד' נעלם במחכתה"ג גמרא שלפנינו ומש"כ בה. שכתב שם דספק זב לקרבן אם נעשה מצורע מוחלט יפקיר נכסיו ולהוי עני ויביא שתי תורים לצרעתו ויטהר אף מספק זובו (לפמש"כ בס"ד בנזיר נט ב בד"ה א"ל ב"ז בסופו ע"ש אף להפקיר נכסיו לא הוי צריך). ומה שהקשה עליו בנו הה"ג בהגהה שם מהא דלקמן (ט ב) שהבאתי. במחכ"ת משם לא מוכח אלא דמוטל עליה חוב להביא שני קרבנות. אבל מ"מ איכא למימר דנטהרה לאכול בקדשים בקרבן אחד. וכמו למסקנא דמוקי למיעוטא דזאת על לידה ולידה דלאחר מלאת דאינו אלא לחיובא בב' קרבנות אבל לענין אכילת קדשים די לה בקרבן אחד וכדפרש"י במתניתין. ועמש"כ בנדה (כא) בס"ד:

רש"י ד"ה אם יש ודאי ביניהן. ממין הספק תאמר כו'. כצ"ל. ומה שהגיה הב"ח דצ"ל בין הספק. הן לפמש"כ לעיל הגירסא ממין מדויק היטב:

רש"י ד"ה בדר"ע. ל"ג ותיפטר. פירוש דהוה משמע דבין ודאי ובין ספק שוין בפטורא ובאמת ז"א דבספק פטורה לעולם ובודאי אינו אלא שאינה מעוכבת מלאכול בקדשים אבל החוב נשאר עליה: