רש"ש על כריתות כג:

גמרא דהא איסור מעילה קל כו' ואיסור חלב איסור חמור כו'. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה דהא ר' ס"ל. לא איתפרש ליה היכא. כצ"ל:

בסה"פ לדרשה אחרינא בת"כ כו'. וכ"ה בגמרא מנחות (כה ב):

תד"ה אשר. למידרש הניתר לטהורים כו'. ר"ל שהי' לו שעת היתר אף שנפסל אח"כ כגון לן ויוצא:

גמרא תנא בין שנודע לו שחטא כו'. ומתניתין דנקטא שלא חטא דוקא. י"ל משום ר"ע דמחייב על ספק מעילות ג"כ א"ת דביה לא שייך נודע לו שחטא דא"כ יכול להביאנו גם עתה. ועי"ל משום דבעי' למיתני בתרה אשם ודאי ושור הנסקל דבהו לא שייך אלא גוונא זאת:

רש"י ד"ה שלבו נוקפו. כוונת הנ"א שבגליון הוא שתיבת שחטא הוא דבור חדש ולמחוק תיבת אבל. ולפ"ז צריך להגיה ג"כ לא הוה צריך לאשם: