רש"ש על כריתות יד.

גמרא ה"ל טמא מיגו דאסור כו'. וכ' התוי"ט ואפי' לר"ש כו' כמו שאכתוב כו' בספ"ה. אבל מה יענה על חטאת דיוה"כ דאינה מחמת קדשים. ובהדיא פליג באוכל נבלה ביוה"כ:

רש"י ד"ה כגון שאכל כוליא. וא"ת לוקים כו' דהוה חלב פיגול וכוליא נותר. כצ"ל:

בא"ד ואנן בעינן דליהוי כולהו אחד כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה גליון. אין חיוב בפחות מכזית. כ"נ דצ"ל. ור"ל וא"כ אין כאן חיוב כלל לא על פיגול ולא על נותר דמכ"א אין כזית בפ"ע ואין מצטרפין זע"ז לקרבן כדתנן בר"פ. והא דבמעילה (יז ב) אמרינן דלענין אכילה מצטרפין היינו לענין מלקות עיין שבת (עא) תד"ה משני. וע"ק לגי' שלפנינו דהרי בהקטרה אית בה פלוגתא אם ישנה בפחות מכזית במנחות (כו ב. נח ב) ע"ש:

רש"י ד"ה כגון. דטמא שאכל חלב קתני כו'. כצ"ל:

תד"ה אמר עולא. וי"ל דמ"מ לא אמר לי' בהדיא כו'. כצ"ל:

תד"ה פקע. וי"ל דמיירי כו' וחציו לא העלה כו'. תימה דא"כ ישאר קושיית רש"י במקומה דתיפוק ליה דל"ק המתיר כמצותו דכוליה קומץ הוא המתיר עי' רש"י בזבחים (קט ב) במשנה. וע"כ לא מכשרינן במנחות (כו) במשנה אלא בהקטיר קומצה פעמים דעכ"פ הקטיר כולו. אח"כ מצאתי להצ"ק שעמד בדבריהם בזה בזבחים (מב ב) בד"ה הקומץ:

בא"ד וא"ת ואפי' לכתחלה נמי מעלינן לי' כו'. והא דלא הקשו זה על הגמרא שלפנינו דאמר כגון כו' דפלגיה כו' ופלגי' מאבראי כו'. עי' בתוס' זבחים שם דיש חילוק בין קומץ לאבר:

בסה"ד וי"ל כיון שקדשו כו'. זה התירוץ עולה ג"כ על הקומץ וכ"ה בתוס' שם: