רש"ש על כריתות יג.

גמרא מיתיבי כל האוכלין מצטרפין לפסול הגויה בכחצי פרס בכדי אכילת פרס מאי לאו כו'. כצ"ל וכמו בברייתא השנייה דמייתי בסמוך:

שם לא התירו לאוכל פחות מכשיעור לירד כו'. כצ"ל וכן לקמן באמר מר:

שם שינק בתקיפה אחת שלא הניח כו'. כצ"ל:

שם דספק ינק כשיעור כו' ואת"ל ינק ספק ינקו באכילת פרס כו'. משמע דמטעם ס"ס מטהר ליה. וקשה דטומאת הגויה דרבנן היא אפי' בחדא ספיקא טהור כדתנן בפ"ד דטהרות מי"א:

שם תשעה משקין בזב כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה איטמי מחלב. דבשלמא ממגע שנגע בה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ועוד חלב. וד"ה כרוקה כו'. צ"ל הד"א:

רש"י ד"ה בין לרצון. ואי ה"ל תורת אוכל או משקה אמאי כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא אמר רבא. וצריך הכשר. הס"ד ומה"ד אבל כו'. וכ"ז שייך לקמן ע"ב בתירוצא דמי סברת והי' לפניו הגי' שם אלא א"ר:

תד"ה אמר רבא. שמיוחד לתינוק משום דליהוי אוכל וליטול שם כו'. כצ"ל:

בא"ד ומעיין הוה בזבה. כצ"ל בבי"ת: