רש"ש על כריתות יא:

תד"ה כשאין. דפטור ממלקות דמתעסק הוא וחייב חטאת הואיל ונהנה. כ"נ דצ"ל:

בא"ד וקשה שהרי בשפחה נמי חייב קרבן (כצ"ל) כו' בכה"ג שוו תרווייהו. לכאורה יל"פ כוונת רש"י דכמו דבכל עריות פטורין ממלקות כמו כן בש"ח וממילא כיון דהיא איננה במלקות הוא פטור מקרבן כדלעיל:

במשנה שנים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי כו'. פי' הרע"ב (והוא מהרמב"ם) טעם דפטור (אליבא דחכמים) דכתיב או הודע כו'. ותמיהני דהא מוקי להאי קרא בגמרא באחד דא"ל אכלת חלב והוא אמר איני יודע (עי' בתוס'). וגם הגמרא לא מיבעי' אלא אם טעמייהו משום דאדם נאמן ע"ע כו'. אבל לא מטעם הקרא:

גמרא הא קמ"ל דבר זה מחלוקת ר"מ ורבנן. עת"י. ומדבריהם למדתי כוונה חדשה בהא דאמרי' בעלמא סתם ואח"כ מחלוקת א"ה כסתם דר"ל דהלכה דוקא כאידך דפליג אסתמא. וזה בא לארויי במאי דשנה אח"כ מחלוקת לומר דהאי דסתם ברישא אינה להלכה. ואם לא סתם תחלה הי' אפשר להכריע הלכה כאידך דסתמא כוותי':

שם דקי"ל דאפי' בחד כו'. פי' דאפילו בחד שייך לישנא דאמרו לכן לפי הכרח הענין נוכל לפרשו דלא כוון רק על אחד כמו שם. וכן הכא מדלא תני אמרו לו שנים כמו בסיפא משמע אפי' חד:

תד"ה ואשה. ואע"ג דשתק אלמא כו'. כצ"ל: