רש"ש על כריתות י.

גמרא מה יום רצוף. קשה מאי פסקא דילמא אם הפילה באמצע היום ישלימו לה אח"כ חצי יום כנגד חצי היום השני שהי' בטומאה. ואולי משום דאי אפשר. דאיזה חצי היום תשלים לה אח"כ. אם חצי הראשון דיום. הלא אז לא הפסידה אלא חצי האחרון דיום. ואם תשלים לה חצי אחרון דיום זה ודאי אין סברא שאחר השלמת הימי טוהר יהי' יום שלאחריהם חציו הראשון טמא. ובחציו השני תחזור לטוהר והבן:

שם דבעיא מינקט לה שבעה יומי טומאה דלידה וה"ק יכול כו'. כצ"ל. ותיבות תאומים נקבה למחוק. וכ"מ אח"כ בס' נ"ת:

רש"י ד"ה א"ד חומרא אית ליה. להיות גורמין השלמה לראשון כו'. כצ"ל:

בא"ד דהא מילתא קולא היא להאריך טוהר דמיה וקולא ל"ל. קשה דהא מ"מ חומרא היא לענין אכילת קדשים וכדמסיק לענין ימי טוהר דשני דיהבינן לה מהאי טעמא:

רש"י ד"ה לעולם רבנן היא (בסופו) . אלא משני מונה. קשה להבין דהא בכה"ג דימי טוהר דשני כלים קודם השלמת ימי טוהר דראשון מראשון מנינן אלא דימי טומאה דשני עולין בחשבון הימי טוהר:

בתי"ש ד"ה וקולא ל"ל (בסופו) . אבל אם ילדה זכר אחר ד' ימים או ה' ללידת נקבה כו'. כצ"ל:

תי"ש שם ד"ה א"א לפה"ק בלא דם. תימה א"כ למאי איצטריך כו' וטמאה ז' ימים. הנה לבד מה שהקשו המפרשים דהלא איצטריך ביולדת בימי זיבה. ק"ל דהא נ"מ ג"כ בימי נדה וכבר ראתה קודם הלידה ג' או ד' ימים ואי לאו קרא היה די לה להשלים ז"י מראיה ראשונה קמ"ל קרא דטמאה ז"י מחדש מיום הלידה: