רש"ש על גיטין פג.

גמרא לראובן וה"ה לשמעון כו' לשמעון וה"ה לראובן כו'. עמש"כ בפ"ב דפאה מ"ז בד"ה קצר בס"ד:

שם אלו הן ריה"ג ור"ט כו'. בהגרי"פ דבתוספתא איתא ר"ט קודם. וכן העתיק הר"ן:

שם דתניא מודה היה ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד וכן ברש"י ד"ה אי בחוץ:

בסה"ע אילימא בע"מ כו'. פי' ואסורה לכהן זה בזנות משום גרושה דבזה לא עברה על התנאי והוה מגורשת. אבל בנשואין מישרא שרי ליה דהרי עוברת על התנאי וא"כ הגט בטל ומותרת לכהן לב"ה לעיל (פא) במשנה. עי"ל דאף בנשואין מיירי ופריך לשיטת ב"ש (דר"א שמותי הוא) דמשמע שם דלדידהו אף בלא נתקיים התנאי פסלה. מדקאמרי ב"ה אע"פ כו' ומיושב הצ"ע דתור"ע שם:

רש"י ד"ה א"ד. האי לראובן כו'. אני מתירה לבדם כו'. כצ"ל וכ"ה בר"ן:

רש"י ד"ה א"א שהיא חמורה. אצל מי שהתירה אצלו. כצ"ל:

רש"י ד"ה הרי הותרה. הוא דקאמר לה וקרינא כו'. כצ"ל: