רש"ש על גיטין ו:

גמרא הא איהו נמי שלא תזקק לעדים קא"ל. עפרש"י. לכאורה לרבא דאף במקום שצ"ל בפ"נ ובפ"נ אם יש עדי קיום סגי. יל"פ דרי"ש לעולם היה סבור דכפר סיסאי הוה כח"ל ואפ"ה אי הוה אשכחא עדי קיום הוה סגי להכי קא"ל שלא תזקק לעדים. וצ"ל דהקושיא אזלא אליבא דרבה ויהיה ראיה לפסק הראב"ד דפ' כוותיה. מיהו גם לרבא מייתי הש"ס שפיר כדתניא כו' מדקא"ל שתוק כו' הואיל ויצא הדבר בהיתר ולא חשש דילמא אתי בעל ומערער ונסמוך על אמירתו בפ"נ ובפ"נ:

שם אטו כל דלא ידע כו' לאו גברא רבה הוא. כה"ג במו"ק (טז ב):

תד"ה ארי"צ. דיודע היה שאינו עיקר. אע"ג דמצינו הרבה דאמוראי לא הוו ידעי איזו ברייתות וכן ר' אביתר לא ידעה. הוכחתם נראה מדלא מקשה הש"ס עליו מהברייתא. ונ"ל ראיה לפסוק כוותיה מדל"א אביי אטו כל דלא ידע הברייתא כו' מוכח דאינה עקרית:

בא"ד כדאמר בירושלמי בפ"ק דשבת. כצ"ל. והוא שם על מתניתין דלא ישב לפני הספר: