רש"ש על גיטין נד:

גמרא משום דאתי לאיערומי. לכאורה גבי מטמא כו' שייך ג"כ לאערומי וי"ל:

רש"י ד"ה ה"ז לא ילקט. דכ"ז שהיא במקומה במחובר חשיבה כו'. כצ"ל:

גמרא א"ל רי"ר כו' שכר דס"ת כולה מי הפסיד. עי' מהרש"ל וצ"ל לדידיה הא דאמר לקמן התם איכא למימר דטעי בדרי"ר ר"ל בהא דאמר וליעבר עלייהו קולמוס דלא הוה אלא הפסד מועט. אבל בהא דקס"ד מעיקרא דראוי ללמוד בו גם בעובדא דר' אבהו ראוי לטעות אלא דהוה הפסד גדול והרי הוא כמו דיפסיד כולי' אגרא כי ללמוד בו אינו שוה אלא דבר מועט. אבל אישתמיטתי' במחכ"ת דברי המרדכי בכאן דשכר כחומש בעלמא ללמוד בו באמת לא הפסיד וע"ש ופסקו הרמ"א ביו"ד סי' רפ"א וע"ש בט"ז ובנקה"כ:

תד"ה אמר. ואי מהימן עלי' כבי תרי אסור כו'. ר"ל אפי' שאמר איני יודע עי' תוס' קדושין. אבל מש"כ כדאשכחן בההוא סמיא אינו מובן דע"כ איירי התם בדשתק מדמייתי אביי ראיה מיניה:

תד"ה דכי. מה שחשב המהרש"א הקטרה בד' עבודות שמחשבת פיגול מועילה בהן שגה במחכ"ת כדאיתא בזבחים (יג) וצריך להכניס תחתיה הולכה. ואולי ט"ס הוא: