רש"ש על גיטין מט.

בסה"ע גמ'. א"כ מאי לא בא הכתוב. ק"ל נימא דאתי לפלוגי על הא דס"ל לרי"ש דנידן במשוייר שבו שהביאו התוס' לעיל:

רש"י ד"ה רי"ש סבר. גרוע מעידיתו של ניזק ויש לו להגבותו ערוגה כמיטב ש"נ כו'. כצ"ל:

תד"ה שור. מה להדיוט שכן יפה כחו לענין ריבית כו'. כוונתם להא דאיתא בב"מ (נז ב) ריבית ואונאה להדיוט ואין ריבית ואונא' להקדש זה חומר בהדיוט מבהקדש. אבל שם הכוונה דהקדש יוכל ליקח ריבית וכדמפרש שם. וא"כ אדרבה נהפוך הוא דלהקדש יש יפוי כח לקחת ריבית מהדיוט ולהדיוט אין שום היתר:

תד"ה ועוד. דלענין לחיובי מזיק בהקדש כו' מרעהו נפקא. קושיית המהרש"א תמוה דהא הק"ו אינו אלא מהא דקרן הדיוט אינו משלם אלא ח"נ ולהקדש נ"ש כמ"ש התוס' בדבור דלעיל והיינו מדרשה דרעהו. ועוד דבב"ק שם (ס"ד לז) מפרש ר"ל שפיר טעמא דרשב"מ דדריש רעהו לחיובי בהקדש נ"ש: