רש"ש על גיטין מא:

במשנה בת חורין א"א שכבר חציו עבד. בפסחים שם הגי' שעדיין חציו עבד:

גמרא אבל בכסף ד"ה קנה פדויה ואינה פדויה. ק"ל דלמא קרא בשפחה דב' שותפין ואחד מהם שחרר כולא פלגא דידיה דבזה לכ"ע קנתה כדלקמן. וכן קשה לקמן בדרב יוסף לל"ל דרבנן סברי ד"ת כלשון ב"א לימא דמיירי בכה"ג:

רש"י ד"ה מה כסף. נפדתה. הס"ד ואח"כ מ"ד מה אשה :

רש"י ד"ה יכול לכל. ונתארסה לע"ע. ל"ד דכיון שהיא ב"ח גמורה מותרת לכל ישראל אלא שיגרת לישנא דכריתות נקיט:

תד"ה לא תוהו. מש"כ המהרש"א דע"ע אסור בשפחה שאינה לרבו שלו. הקשו עליו שנעלם ממנו גמרא דתמורה (ל) ע"ש. אמנם לפי' הרמב"ם שם יש מקום לדבריו:

תד"ה כופין. דפשע שהדביק סמוך לחשיכה. ר"ל אף דהוא סבר שעדיין הוא יום מ"מ כיון דבאמת כבר חשכה א"כ אף לפי טעותו היה סמוך לחשיכה ולא ה"ל להכנס לבית הספק. ועוד דמדרבנן אסור אלא אם כן יש שהות שיקרמו פניה מבעוד יום: