רש"ש על גיטין ל:

רש"י ד"ה כי ההוא מעשה. אתא בע"ח טרפה. כצ"ל:

רש"י ד"ה אין חושש. דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו. כצ"ל:

תד"ה א"ב. דל"ת אלא בחזקת עניי העיר. והא דבכהן ולוי תקנו בחזקת אותו השבט הוא משום שהם קרובי הלוה:

תד"ה תניא. ואסיפא קאי כו'. משמע דמפרשי בסיפא אע"ג דא"צ ליטול רשות מ"מ בעינן שיהיו יורשין בעולם וא"כ פליגא על ראב"י דאמר בחזקת עניי ישראל:

בא"ד אבל ארישא כו' דכש"כ אם לא ירשו שצריך ליטול רשות כו'. עי' מהרש"א. ול"נ דר"ל אם לא ירשו קרקע אלא כספים דודאי מהני רשותם כיון דמ"מ מצוה עליהם לפרוע חובות אביהם. אבל בב"ד לא מהני הואיל דאין ב"ד יכול לכופן לפרוע עי' חו"מ ר"ס ק"ז:

תד"ה הילך. הא לא מיחסר משיכה כו'. עי' מהרש"א. ול"נ דע"כ ל"א שיכול לחזור אלא קודם שהפריש או קודם שנגמרו מלאכתם למעשר למ"ד מתנות של"ה כמו שהורמו דמיין:

תד"ה וכי. דכהת"כ למידה ומלמדה חוץ כו'. ק"ל דהא אשכחן עוד בבכורות (נו ב) דדרשינן יהיה לך דכתיב גבי בכור למעט שותפות במעשר. ובכור גופי' חייב בשותפות ע"ש. וכן תרומה גדולה איתא בפ"א דתרומות מ"ז דאינה ניטלת אלא מאומד וילפינן לה מונחשב דכתיב גבי ת"מ. ואיהי גופה דוקא במדה ע"ש בפי' הרמב"ם והרע"ב ושנ"א. ועי' לקמן בתד"ה ניטלת ובתוס' מנחות (ס"ד נד) ובבכורות (נט) ד"ה אף:

בא"ד ומפרש רנב"י כו' שמא עשאו ת"מ על מק"א. לפנינו שם הגי' תרומה ומעשר וכ"נ דצ"ל בתוס'. והשעה"מ בפ"ג מהל' תרומות נמשך אחר גי' התוס' שלפנינו והוכיח מזה דס"ל דאף בת"מ דפירות דרבנן צ"ל מן המוקף ע"ש ולא הרגיש בהט"ס. וגם בל"ז ראייתו דחוייה כמש"כ בפסחים (ט) בס"ד:

בא"ד וא"ת היכי מ"ל דמדאוריי' איירי כו' ומדאורייתא לתרומה גדולה אין לה שיעור. לכאורה י"ל דמ"מ בתרומת מעשר היא מה"ת: